80% מההוצאה על ביגוד ללא לוגו, המשמש גם לשימוש פרטי וגם לעסק יוכר כהוצאה מוכרת ובלבד שניתן לזהות בהם באופן בולט השתייכות לעסקו של הנישום, למעט הלבשה תחתונה וביגוד ספורט שלא תוכר כלל.

ביגוד הנושא סמל או לוגו יכול להיות נחשב הוצאה מוכרת אבל רק באופן חלקי.

תלוי אם הביגוד הינו לצורך העסק, לדוגמה חולצה ממותגת של העסק, תוכר באופן מלא.

מדובר רק במקצוע שמחייב ביגוד ייצוגי. לדוגמה, עורכי דין נדרשים להופיע בבית המשפט עם לבוש ייצוגי. אחרת, רק ביגוד עם לוגו יחשב להוצאה מוכרת.

ביגוד ייחשב כהוצאה מוכרת על ידי מס הכנסה רק במקרים מסוימים: 1. ביגוד עם לוגו של העסק: אם על הביגוד מוטבע לוגו של העסק באופן ברור ובולט, מס הכנסה יכיר בו כהוצאה מוכרת. הסיבה היא שהלוגו מגדיר את הביגוד כמשמש אך ורק לצורכי עבודה ולא מתאים לשימוש פרטי. 2. ביגוד ייחודי לצורכי עבודה: אם מדובר בביגוד המיוחד לעסק שאינו ניתן לשימוש מחוץ לשעות העבודה, כגון מדים מקצועיים, בגדי עבודה מיוחדים או נעליים בטיחותיות, הוצאה זו יכולה להיות מוכרת במלואה לצורכי מס. 3. ביגוד רגיל ללא לוגו או סימון עסקי: ביגוד שאינו נושא לוגו או שאינו מוגדר כביגוד מקצועי ייחודי, לא ייחשב כהוצאה מוכרת במלואה. במקרים מסוימים, מס הכנסה עשוי להכיר רק בחלק יחסי של ההוצאה, אך הפרקטיקה אינה אחידה ותלויה בנסיבות השימוש בביגוד. באופן כללי, אם הביגוד משמש גם לעבודה וגם לשימוש יום-יומי, מס הכנסה נוטה שלא להכיר בהוצאה במלואה, אלא רק בחלק יחסי, במידה ויש הוכחה לכך שהוא נדרש לצורך העבודה.

למרות שמדובר ברכישה שמשרתת את מקום עבודתך ודרישות התפקיד, רכישת בגדים כולל חליפות רשמיות אינה נחשבת כהוצאה מוכרת לצורכי מס, גם כאשר מדובר בביגוד מקצועי וללא סמלים מזהים. הסיבה לכך היא עקרונית: רשות המסים מבחינה בין לבוש ייעודי מובהק (כגון מדים אחידים, בגדי עבודה מיוחדים או בגדים ממותגים שאינם לבישת יום-יום), לבין ביגוד רגיל, שגם אם הוא רשמי או מחויט, עדיין יכול לשמש את העובד גם מחוץ לשעות העבודה. בגדים כמו חליפות, שמלות ייצוגיות, חולצות מכופתרות ונעליים נחשבים ל"ביגוד אישי", ולפיכך לא ניתן לנכות את עלותם כהוצאה מוכרת בדוחות המס, גם אם הם נרכשו במיוחד לעבודה. כדי שביגוד יוכר כהוצאה, הוא חייב להיות ייחודי, מקצועי, ומובחן ככזה שאינו ראוי ללבישה פרטית, לדוגמה: בגדי מנתחים, מדי שוטרים, בגדי קונסטרוקציה עם סמלים, סרבלים תעשייתיים וכדומה. לכן, גם אם החליפה נדרשת בפועל לצורכי עבודתך, ולא כוללת לוגו או שימוש אישי מובהק היא עדיין לא עומדת בקריטריונים להכרה כהוצאה מוכרת.

ביגוד נחשב להוצאה מכורת רק בחלקו, מאחר ואין לוגו או שם החברה וזה מאפשר לך ללבוש את החליפה גם באירועים פרטיים. במידה והיה לוגו או שם החברה הרי שכל ההוצאה הייתה מוכרת. כמו כן יש לשים לב שהמע"מ הגלום ברכישה אינו מוכר.

מקובל להכיר בשני שליש במע"מ וב-80% למס הכנסה כהוצאה מוכרת על ביגוד.