טקס שינה בונה תחושת ביטחון, מאמן את מערכת הוויסות, מלמד את המוח מעבר הדרגתי, ומפחית מאבקי שינה בהמשך.

רוטינה קבועה לפני שינה היא הרגל מבורך מלידה. כמובן בגיל ניובורן זה עלול להיות קצת יותר מאתגר להקפיד על זה, אבל השתדלות לבסס את זה כהרגל עוזרת מאוד לשיתוף פעולה בהמשך.

מניסיוני, טקס שינה אפשר להתחיל כבר מהשבועות הראשונים לחיים, אבל חשוב לדייק מה הכוונה כשאומרים “טקס”. בגיל הרך מאוד זה לא טקס מובנה עם שלבים קבועים, אלא רצף עדין וחוזר שמסמן לתינוק שפרק העירות מסתיים והגוף עובר להילוך רגוע יותר. אם זה לקראת שנת הלילה אז גם התנאים משתנים כמו אור מעומעם, מגע וקול שקטים, האכלה, סביבת שינה רגועה, כל אלה ישמרו על המסר שאומר - עכשיו הזמן לישון. סביב גיל 3-4 חודשים, כשהשעון הביולוגי מתחיל להתייצב והמערכת העצבית בשלה יותר, יש מקום לטקס שינה ברור ומובחן יותר כזה שהתינוק כבר יודע להבין מה מגיע אחריו. המפתח בעיניי הוא לא מה עושים בטקס, אלא העקביות, התזמון והאווירה. טקס לא אמור להרדים אלא להכין את הגוף לשינה ולכן חשובים עוד כל כך הרבה גורמים המשפיעים מסביב בנוסף לטקס עצמו.

אפשר בכל גיל. תוכן הטקס כמובן משתנה בהתאם לגיל.

בגיל 0-3 חודשים עדיין אין הפרדה ברורה ליום ולילה. גם כשהם מצליחים להפריד הם נכנסים לישון לשינה עמוקה בין 22:00-23:00. ממליצה לשמור על 3 דברים לפני השינה: תנועה, אוכל ומגע. זה יעזור להם להרפות ולהכנס לשינה טוב.

הגיל הכי נכון להתחיל תהליך שינה הוא סביב 5 חודשים, ולא במקרה. בגיל הזה הפרשת המלטונין כבר מתבססת, כלומר, הגוף של הבייבי יודע באמת להיכנס למצב שינה ולהבחין בין יום ללילה.

לפני גיל 3 חודשים אין סדר יום, הכל עדיין הפוך. סביב גיל 3 חודשים אפשר לראות שזמני הערות והשינה מתחילים להסתנכרן, ואפשר לבנות טקס שינה וסדר יום שיועילו לכל הצדדים.

זה אישי, אך אפשר מההתחלה לעשות טקס שינה.

מגיל 3 חודשים, כשמתחילה להיות הבחנה בין יום ללילה, שווה להכניס טקס שינה לפני ההרדמה כדי לסמן לתינוק שזה מה שהולך לקרות.