אפשר ורצוי להתחיל ללמד תינוק להירדם לבד אחרי גיל 4 חודשים ובמיוחד לאחר “משבר גיל 4 חודשים”. חשוב לתאם ציפיות, כי בשלב הזה אנחנו מתרגלים ולומדים ולא מצפים ל-100% הרדמות עצמאיות. זה תהליך למידה הדרגתי שמושפע מהמון גורמים - מזג הילד, עומס רגשי אצל ההורים, עייפות יתר, גזים, ריפלוקס, קפיצות גדילה, וגם צמיחת שיניים מוקדמת. ועדיין, זה זמן טוב ורצוי להתחיל תהליך, בעדינות, ברגישות, ובהדרגה כדי לבנות יסודות לשינה עצמאית.

החל מגיל 5 חודשים יש לתינוק מספיק מלטונין בגוף כדי שיהיה אפשר ללמד אותו להירדם לבד בתהליך ייעוץ שינה.

הסיבה שמתחילים ייעוץ שינה מגיל 5 חודשים היא שדווקא בגיל זה השעון הביולוגי של התינוק מתייצב והגוף מתחיל להפריש מלטונין בצורה סדירה, מה שמאפשר בנייה של הרגלי שינה יציבים ובריאים יותר.

מגיל חמישה חודשים יש בגוף מספיק הורמון מלטונין (הורמון השינה) כדי לאפשר ללמד הירדמות עצמאית במיטה

שינה היא לכאורה הדבר היחיד שתינוק יודע לעשות בלי ההתערבות שלנו מרגע שנולד אבל בפועל, היא אחת הפעולות שהכי דורשות ממנו שקט פנימי, יכולת לשחרר להרפות ולחוש ביטחון. כדי לעזור לתינוק לישון טוב צריך להבין מה מונע ממנו להירדם ולהיכנס לשינה איכותית ורציפה - מה במערכת מפעיל אצלו סטרס, ומה באמת מרגיע אותו מבפנים. כשהתינוק מקבל את המענה הנכון הוא נרגע, הביטחון נבנה, והשינה מגיעה מעצמה. שינה עצמאית היא לא יעד שצריך לדחוף אליו, אלא תוצאה של תהליך שמתחיל בהקשבה והרבה רוגע, שיכול לקרות כבר מההתחלה, כשהתינוק מוכן לזה.

אין גיל אחד שמדויק לכולם מהרבה סיבות כמו ההתפתחות, לידה, בריאות, המצב בבית ועוד . מגיל 0-3 אנחנו נתמקד יצירת תחושת ביטחון וחוויות דומות לרחם כדי לאפשר שינה רציפה וטובה. מגיל 3-5 חודשים נתמקד בדברים שמובילים לשינה טובה, כי שינה טובה מביאה לעוד שינה טובה - וכשיש מאגרים טובים של שינה בגוף, לתינוק קל יותר להירדם ולהתפתח כמו שצריך. המשמעות בהרדמות עצמאית היא שהתינוק יודע להכנס למיטה, להירגע בהדרגה ולאט לאט לצלול לשינה. זה משהו שאפשר בעיקרון ללמד בכל גיל, בהתאם למה שמתאים לתינוק