ילדים ומתבגרים בחופש הגדול נמצאים שעות רבות יותר ללא עשייה ופעילות והדרך הכי קלה עבורם היא לפנות למסכים. גם בחופש הגדול מאוד חשוב לשמור על גבולות. אמנם לא באותם היקפים, הגבולות טיפה משתנים אבל עדיין חשוב לשמור על גבולות ולהגביל את זמן המסך. ברגע שאין את זה הילדים מתריסים על שעמום אבל כשיש החזקה נכונה של הגבול הזה הם "לפתע" מוצאים פתרונות נפלאים ויצירתיים ומחפשים דרכים מלבד המסך. חופש נעים!!

כפי שציינת יש הרבה טוב במסכים, אך לצערנו יש גם סכנות ברשתות וויתור על פעילויות ממשיות כאשר הילדים לכודים במסכים. השאלה האמיתית זה לא הכמות אלא מה קורה במסכים, מתי הוא במסכים ומה קורה כשהוא לא במסכים. הדבר החשוב ביותר בעיני הוא איזון: אם הילד פעיל חברתית, עושה דברים מעבר למסכים, לא מוותר על החיים האמיתיים בשביל להיות במסכים. והדבר האחרון שחשוב לזכור - לא ניתן לנהל את העניינים מרחוק, כלומר אם אנחנו לא דואגים לתעסוקה לילד והמסך זמין לו - ברוב המקרים הוא יפנה אליו. בהצלחה וחופשה מהנה.

השאלה החשובה היא לא רק כמה זמן הילדים במסך, אלא גם איזה מסך ובאיזה תוכן. יש בית שיהיו בו 4 שעות ויש בית שיהיו שעה. יש הבדל גדול בין צפייה בסרט או בסדרה עם עלילה, התחלה, אמצע וסוף, או משחק אסטרטגיה שמפתח חשיבה, תכנון ושיתוף פעולה, לבין גלילה אינסופית בסרטונים קצרים או משחקים שמבוססים על גירויים מהירים ותגמולים מיידיים. הטכנולוגיה היא כלי, השאלה היא איך אנחנו משתמשים בו. המסך הוא לא האויב, הוא יכול ללמד, לחבר בין אנשים, לעורר סקרנות ואפילו לפתח מיומנויות. יחד עם זאת, תפקידנו כהורים הוא ליצור מסגרת ברורה ולהקפיד שהמסך יהיה חלק ממגוון חוויות ולא יחליף אותן. בחופש בהחלט אפשר להיות גמישים יותר מאשר בתקופת הלימודים, אבל חשוב לעגן בכל יום גם זמן למשחק חופשי, פעילות בחוץ, תחביבים, מפגשים חברתיים, זמן משפחתי ותנועה. אין מודל אחד שמתאים לכולם, ובכל בית ייבחרו גבולות קצת אחרים, העיקר שהבחירה תהיה מודעת, עקבית ותשאיר מקום לעולם שמחוץ למסך.

ההמלצה היא בין שעה לשעתיים ביום. ​שני דברים שהכי עוזרים לילדים: ​לכבות את המסכים שעה לפני השינה (זה עוזר להם להירדם בקלות ולישון טוב יותר), ו​בלי מסכים בזמן האוכל.

הסיפור הוא לא השעות, אלא כמה זמן ברצף, מה התוכן ומה עושים בין לבין.

זה ברור שפעילות יצרנית עם אינטראקציה עם עוד ילדים מועילה הרבה יותר ברור שעזרה לזולת מועילה מאד. אבל, יש גם טוב בלראות מסך, ואפשר לראות דברים טובים וללמוד שם הרבה. אני סומכת על ההורים שהם יודעים הכי טוב מה נכון עבור הילד שלהם. יש ילדים שגדלו בלי מסך והפכו להיות ילדים אגואיסטים ויש ילדים שגדלו עם מסך והפכו להיות פעילי חברה וזכויות אדם אין בזה כללים. הורים! תחליטו אתם ותסמכו על עצמכם.

השאלה החשובה אינה כמה שעות הילד מול מסך אלא מה עוד יש ביום שלו, לוודא שהתוכן שהוא צופה בו יהיה איכותי ומתאים - שיש בו משחק, פעילות גופנית, מפגש עם חברים. לכן כהורים כדאי שנוודא שכל אלו יהיו רק חלק מהיום של הילד, ובנוסף שלא יהיה מול מסך לפחות כשעה לפני השינה. ובעיקר שלא ירגיש שהמסך הוא מקור בילוי יחיד.

ההמלצה שלי היא כמה שפחות זמן מסך. אפשר להכין מגוון פעילויות "מגירה" למקרה שעולה המשפט "משעמם לי". לשים הכל בקופסא וכל פעם כשמישהו לא מוצא מה לעשות, מפנים אותו לקופסא והוא לוקח פעילות משם. בנוסף, החופש הוא זמן מצוין לחינוך לעצמאות, לשיתוף ולהגברת תחושת השייכות בבית. ילדים לא תמיד צריכים אטרקציה אטרקטיבית שעולה הון תועפות, לפעמים פעילות פשוטה ונעימה בבית, או זמן איכות אמיתי עם אחד ההורים שווה הרבה יותר.

כדאי להגדיר מראש יחד עם הילדים את שעות המסך המותרות (למשל: סגירת מסכים חצי שעה-שעה לפני השינה) כדי למנוע מאבקי כוחות וחיכוכים מתישים. ​איזון נכון וגבולות ברורים מאפשרים לילדים ליהנות מהטכנולוגיה מבלי לפגוע בהתפתחות, בשינה ובאינטראקציה החברתית שלהם.

מאוד תלוי כמובן האם יש גם קייטנה.